גמרא
פירוש
אשְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה חַיָּיבִין הוּזְּקוּ זֶה בָּזֶה פְּטוּרִין טַעְמָא דִּשְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֲבָל אֶחָד בִּרְשׁוּת וְאֶחָד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת דְּבִרְשׁוּת פָּטוּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת חַיָּיב.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בגמרא אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש בשעת נפילה כו׳ ואין להקשות דאפי׳ בשעת נפילה אמאי מחייב להני אמוראי דלא מוקי למתני׳ בחזא ירקא אלא שנפלה באונס וא״כ אמאי מחייב דהא לקמן בפרק הכונס גבי נפלה לגינה קאמר להדיא דאינה משלמת מה שהזיקה משום דאונס דלא אסיק אדעתיה הוא וכן משמע לעיל בפרק כיצד דכלב וגדי שנפלו ושברו את הכלים פטורים אם לא היה הכותל צר וכן פשוט בכל הפוסקים וא״כ מ״ש הכא דמחייב דהא שור שנפל לבור שלא לדעת אונס גמור הוא דאפי׳ בעל הבור פטור היכא שנפל שור פיקח והכל מטעם אחד משום דאנוס הוא אלא דאפ״ה מחייב הכא משום שהכניסו שלא ברשות והוי תחילתו בפשיעה. ונראה לענ״ד דעפ״ז צדקו היטב דברי רבינו הגדול הרמב״ם ז״ל במ״ש דאם הכניסו בסתמא והבאיש מימי הבור פטור והשיג עליו הראב״ד דלפי שיטתו שפוסק כר׳ דתרווייהו לא מקבלי נטירותא בסתמא יש לחייב בעל השור דלא גרע מחצר השותפין וכוונתו כמ״ש דמהיזק שעושה בידים יש לחייבו וכתב עוד דלענין מי הבור ה״ל חצר הניזק עי״ש באריכות אבל לפמ״ש דברי הרמב״ם עולים יפה דכיון דתחילת כניסתו ברשות ולא פשע מידי אף אם נאמר דלענין מי הבור הוי חצר הניזק אפ״ה פטור בעל השור משום דאנוס הוא והיינו לגמרי כמו נפלה לגינה ושאר ראיות שכתבתי דפטירי אפי׳ בחצר הניזק אבל שלא ברשות ודאי חייב דה״ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס דקי״ל דחייב כנלע״ד ומה שהשיג הראב״ד עוד בדיני נגיחה לפי פי׳ ה״ה כבר כתבתי שם בביאור ל׳ הרמב״ם דהרמב״ם גופא מודה בהא דאף אם הכניסו ברשות חייב בעל השור בחצי נזק כדין חצר שותפין וכמו שיתבאר עוד בסמוך ואין כאן מקומו להאריך: שם דחזא ירקא ונפל. עיין לעיל דף מ״ד בתוס׳ שפירשו כל הסוגיא בענין אחר ועיין במ״ש שם: שם הא גופא קשיא אמרת כנוס שורך ושמרו כו׳ הא דלא מוקי לה שפיר כרבי וטעמא דא״ל ושמרו הזיק חייב הוזק פטור ואי א״ל ואני אשמרנו הוזק חייב הזיק פטור אבל בסתמא שניהם פטורים דהו״ל כאילו התנו כמ״ש התוס׳ לעיל בהיפוך בד״ה אימא סיפא לסברת המקשה דהתם אבל כבר כתבתי שם דלמסקנא לא מיתוקמ׳ הכי וכ״כ מהרש״א כאן ויתבאר בסמוך באריכות: שם ר׳ פפא אמר כו׳ ר׳ היא וס״ל כר״ט כו׳. מה שיש לדקדק כאן יתבאר בסמוך בדברי תוס׳ ובמה שאכתוב שם: בתוס׳ בד״ה ושמואל אמר וכו׳ לכאורה נראה דהלכתא כשמואל וכו׳ וצ״ע דרבא קאמר לעיל כו׳ ואי כר׳ אפי׳ ברשות חייב דלר׳ סתמא חייב בעל השור וכו׳ עכ״ל. כל זה לפי שיטתם דלמסקנא סובר ר׳ דבסתמא בעל השור מקבל עליו נטירותא דעול ונטר קאמר וכמ״ש באריכות וכ״כ מהרש״א שהוא מוכרח מסוגיא דשמעתין דאלת״ה לא הוי מקשה דיוקי אהדדי דשפיר מצינן לאוקמי כר׳ וכמ״ש בסמוך וגדולה מזו דהא ר״פ דבתרא הוא אמר בהדיא לר׳ אי לא א״ל שמרו מ״מ מקום אקני ליה בחצר והו״ל חצר שותפין והיינו היפך סברת המקשה דלעיל אחר המשנה דלדידיה פטור בעל השור אפי׳ מקרן בסתמא וא״כ שדברי התוס׳ מוכרחים קשיא לדברי הפוסקים הלכה כר׳ כל קושי׳ התוס׳ דכל סוגיא דרבא הוי דלא כהלכתא ועוד ראיתי להזכיר כאן תמיה גדולה על מפרשי הרמב״ם שהבינו בדבריו דהמכניס שור ברשות מסתמא ונגח שורו של בע״ה פטור בעל השור אפי׳ מקרן ואיך אפשר לומר כן דהא רב פפאאיהו בתרא קאמר בהדיא דלרבי חייב בעל השור מיהת בח״נ דקרן בסתמא וא״כ איך יחלוק הרמב״ם על דברי ר״פ אמנם לפמ״ש לעיל דלענ״ד דכל הני פוסקים כרבי בע״כ סברי דלמסקנא נמי סבר דתרווייהו לא מקבלי נטירותא והיינו כסברת המקשה דלעיל וכ״כ ה״ה להדיא ע״ש אלא שסוברים דאע״ג דלא מקבלי נטירותא מ״מ חייב בעל השור בהיזק דבידים כגון בקרן דלא גרע מחצר השותפין וכדאמר ר״פ להדיא והרמב״ם נמי נראה דסובר כן ולכך הזכיר בכל חלוקי דינים דמשנתינו דאם הכניס ברשות סתמא פטור בעל השור אבל בהאי בבא דנגיחת השור לא כ״כ וסמך על מ״ש כבר דחצר השותפין חייב על הקרן אלא דבנפל לבור והבאיש מימיו פטור בעל השור אע״ג דבידים הוא והו״ל נמי חצר הניזק מ״מ פטור משום דאנוס הוא וכמ״ש לעיל בסמוך נמצא דלפי סברא זו מיתוקמא שפיר כל האי סוגיא דרבא אפילו אליבא דר׳ וכמ״ש כל אחד על מקומו עיין עליהם. והא דמקשה הש״ס הכא דיוקי דברייתא אהדדי ולא מוקי לה כר׳ לפי מה שאנו אומרים עכשיו דלדידיה בסתמא תרווייהו פטירי היינו משום דמשמע לתלמודא דכל הני בבי דברייתא בשמרו ואשמעינן בין בהזיק בין בהוזק מילתא דפשיטא הוא ולית בה שום חידוש אלא לדיוקא דידה איתמר דהכי הוא קושטא דמלתא וא״כ ע״כ דבין בבא דהזיק ובין בבא דהוזק תרווייהו לדיוקי אתמר וכה״ג כתב מהרש״א לעיל גבי מ״ש מהאשה שנכנסה לטחון וא״כ א״א לומר דמיתוקמא כר׳ והא דנקט ושמרו היינו לדיוקא דהזיק דברשות סתמא פטור דא״כ אכתי בבא דהוזק מאי קמ״ל ועוד תינח בשאר נזקין אבל בקרן מאי איכא למימר דהא אפי ברשות נמי הזיק חייב וא״ל נמי להיפך דלדיוקא דקרן אתי דאי א״ל ושמרו הוזק פטור אבל ברשות מסתמא חייב בקרן בח״נ דא״כ בבא דרישא דהזיק מייתרא ואם נאמר דרישא בשאר נזקין וסיפא בקרן זהו יותר דוחק מכל מאי דמשני עכשיו דכיון דכל האי ברייתא לא אתי אלא לדיוקא וכיון דאיכא למימר נמי דאתי לדיוקא דהזיק ואיכא למימר נמי דאתי לדיוקא דהוזק אכתי לא שמעינן מידי וכדאמרינן בעלמא אלא מהא ליכא למישמע מינה ואם נאמר לסמוך על סברא החצונה הדרא קושיא לדוכתא דכל הני בבא מייתרי אע״כ דתרווייהו בבי בין דהזיק בין דהוזק לדיוקי אתמר דברשות הוא להיפך וא״כ מקשו שפיר ומשני כל חד כדאית ליה ובהאי גוונא שכתבתי דתרווייהו בבי דוקא אלא דלרבא סיפא דברייתא באיידי נקט לה כדרך הש״ס בכמה דוכתי אבל בבא דרישא דוקא הוא ולר״פ נמי הכי הוא דדוקא נקט אי א״ל ושמרו הזיק חייב נ״ש הוזק פטור לגמרי אבל ברשות סתמא בין בהזיק ובין בהוזק ח״נ איכא דהה״ל חצר השותפין ואע״ג דלשיטת התוס׳ למסקנא לר׳ עול ונטר קאמר אין לפטור בע״ה מנגיחה כיון דר״פ קאמר בהדיא מקום אקני ליה. והאמת יורה דרכו דאפי׳ לדברי תוס׳ גופא צ״ל כן דאפי׳ לשיטתם תקשה דמאי דוחקיה דר״פ לאוקמי לר׳ כר׳ טרפון הא אפי׳ בלא ר״ט א״ש דנקט סיפא דוקא ואני אשמרנו והא דנקט ברישא ושמרו היינו לדיוקא דהוזק לחוד דא״ל ושמרו פטור בעה״ח לגמרי אבל לא אמר ליה ושמרו חייב בעה״ח מיהת בח״נ דע״כ הכי הוא לדברי ר״פ דהו״ל חצר שותפין אלא ע״כ מדדחק לאוקמי מלתא כר״ט היינו משום דמשמע ליה בע״כ דבין בבא דהזיק ודהוזק הכל לדיוקא אתמר והיינו כר״ט ואם כן שמההכרח לפרש כן אפי׳ לשיטת התוספות ממילא למה לא נפרש כן לדברי הנך רבוותא קשישאי הרי״ף והרמב״ם וראב״ד וש״פ ודוק היטב בכל מ״ש בזו סוגיא וכולה בחדא גוונא הן בסוגיא דיוקא דמשנה והן בסוגית הש״ס בבריתא דהאשה שנכנסה לטחון וכן בסוגיא זו דברייתא מכנוס שורך דבכולהו ממשניות שאינן צריכין דייקינן בה כל הני דיוקי ובהכי סלקא הסוגיא היטב לכל הפוסקים לפי שיטתם בלי גמגום בעזה״י:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush